קטורת
שם התערובת "בכור" הוא מהמילה לבכר שפירושה להעלות קטורת. מקור המנהג להעלות קטורת מצוי בפולחן הקרבת הקורבנות בבית המקדש. שם היה צורך לטהר את הריחות של החיות השחוטות שהועלו כקורבן במזבח.
עם הזמן התפשט המנהג להעלות קטורת ועבר גם לנוצרים הקתוליים בטקסי הדת והתבסס בכל התרבויות.
העלאת הקטורת סימלה סוג של טיהור וניקיון והפכה בעצמה לפולחן קדוש ונחשב, ואף סוג של העלאת קורבן בפני עצמו, כלומר אחד מסוגי הקרבת הקרבנות.
הסיבות להעלאת הקטורת הן מגוונות:
טיהור מריח- אנרגיה חיובית, מרעננת ונעימה.
העלאת קורבן בפני עצמו (מנחת האדמה).
טיהור נפשי כחלק מפולחן דתי.
ניקיון מאנרגיות שליליות.
נציין שהתורה אוסרת להקטיר "קטורת זרה" על המזבח הפנימי של בית המקדש, כלומר קטורת שאיננה בהרכב הבשמים המדויק איננה מותרת. כמו כן, נציין שקטורת מותרת רק לכוהנים ושמי שמפר צו זה עלול להיענש, כמו המלך עוזיהו שניסה להקטיר קטורת על מזבח הקטורת, נענש ולקה בצרעת (דברי הימים ב', פרק כ"ו, פס' 16-18).
את הקטורת הבעירו על מצע גחלים והיא הייתה מורכבת משרפים, תבלינים, שמנים אתריים, מינרלים, מחצבים ועוד… מאוחר יותר התפתחה השיטה להצמיד את הקטורת למקלות שעוטפים אותם באבקת מרכיביה וחומר בעירה כמו פחם. תעשייה זו נפוצה במזרח, במיוחד בהודו, ומאחר ונעשה בה לעיתים שימוש בחומרים סינטטיים ופחות טבעיים היא איננה מומלצת לשימוש ושאיפה לאורך זמן מחשש לנזק לגופנו. תערובת הבכור עלולה להזיק בעיקר לאנשים עם רגישות לבעיות נשימה ואלרגיות לכימיקלים.
תערובת הבכור
תערובת הבכור מורכבת ממינרלים, שרפים וצמחים שונים. מקור המנהג להבעירה הינו מצפון אפריקה מתוך כוונה לטהר את הבית.
את חומרי התערובת מערבבים יחד, שמים בתוך כלי חד פעמי מאלומיניום ומחממים על מחבת ישנה על הגז בבית. לאחר שתערובת הבכור מתחילה להיות מותכת בתוך מיכל האלומיניום רצוי לעשות את הפעולות הבאות:
להסתכל פנימה לתערובת המבעבעת ולבדוק האם יש בה "עין"/"עיניים" רעות (הכוונה לשרפים בתערובת שכאשר הם נשרפים הם מקבלים צורה של עין). במידה ומתגלית "עין" בתערובת סביר להניח שמוטלת עלינו עין רעה…
לשאוף את העשן המסתלסל ממנה, להתפלל ולבקש בקשות.
לעבור בכל הבית באופן כללי ורק אחר כך בכל חדרי הבית, כשבכל חדר עוברים ב-4 פינותיו תוך כדי תפילה ובקשות (לא עוברים בשירותים ובמקלחת).
עוברים סביב דלת הכניסה לבית ומברכים את מי שייכנס לבית זה שיבוא באהבה ויתקבל באהבה.
משליכים את התערובת החוצה מפתח הבית מתוך כוונה לסמל הוצאת כל האנרגיה השלילית מהבית החוצה.
*הערה: שריפת הבכור אמורה להעלות עשן סמיך שימלא את כל חלל הבית.
משמעות הבערת הבכור:
טיהור מרחב הבית הינו טקס מושרש במסורת היהודית העממית. הטקס נשמר בסוד והועבר ליודעי דבר, בתרבויות צפון אפריקה בעיקר, שם ייחסו למנהג מס' מטרות:
טיהור מטומאה.
הגנה מפגיעת עין רעה.
הברחת אנרגיות שליליות כמו- כעס, עצב, דיכאון ומחלה.
גירוש שדים מזיקים ופחדים.
ריפוי ממחלות או דיכאון.
מלאכת טיהור מרחב הבית איננה עבודת השם ואינה טקס קדוש. הקטרת הבכור לא נעשית במטרה לפייס, לבקש או לחלות את פניו של האל, אלא במטרה לאזן, להשכין שלום ולרפא.
הרכב החומרים בבכור:
שב (שבה): גופרת, אשלגן וחמרן – נקראת באנגלית Alum (אלום). זוהי תרכובת מלחים, בעיקר אלום סולפיטי ואשלגן אלומיניום. מרכז ייצור חשוב של תרכובת זו היה במצרים. לאלום יכולת כיווץ ועצירת דם, ולכן שימש לטיפול לעצירת דימומים לאחר גילוח, לשטיפת הפה, לעצירת דימומי אף, לטיפול בבעיות עור ודלקות בכלל, לטיפול בדיזנטריה, לטיהור מים ויין, ואף לעורר תאווה.
זאווי: מחצב המכיל הרבה מינרלים.
זינזרה: גופרת הנחושת – Cuprum Sulphatum (CuSo4). שמה באנגלית: Blue Vitriol. השם "זינזרה" הינו בערבית. זהו מלח של חומצה גופרתית בתרכובת עם נחושת. אין להשתמש בשימוש פנימי. המלח מכיל חומרי כיווץ, חומרים אנטי דלקתיים וחומרים המסייעים לטיפול בפוריות ובקרומים ריריים. בעבר, שימשה הזינזרה לטיפול בבעיות עור, טחורים, עצירת דימומים ושמירה על בריאות השיניים.
כברית: זהו השם הערבי של הגופרית (Sulfur). בבבל העתיקה היא שימשה לחיטוי בעישון ולטיפול במחלות עור ושריטות. במסורת שימשה הגופרית לחיטוי חיצוני, טיפול בדלקות עור ועיניים, עצירת שטפי דם, עקיצות וכן לטיפול בקצרת, שיתוק, מיגרנה, הצטננות ונפיחויות.
חרמל: זרעים חומים של צמח שנקרא שיבר לבן הדומה במראהו לפיגם ולכן נקרא גם "Peganum". הצמח נפוץ באזורי ערבה ומדבר. בשל ריחו החריף ערביי ישראל מאמינים ביכולתו להרחיק שדים ורוחות. במסורת שימשו הזרעים כסם אהבה, לטיפול במחלות עצבים, להרגעה ושיכוך כאבים, בעיקר כאבי גב ומפרקים. שאיפת עשן החרמל שימשה לטיפול בכאבי ראש ועצבנות.
לובן / לבונה (Boswellia Carteri): נקרא באנגלית- Frankincense / Olibanum. עץ ירוק עד המגיע לגובה של עד 5 מטרים. הוא מייצר שרף בצבע צהוב חיוור המשמש לטיפול חיצוני בפצעים, מחלות עור, עקיצות, חיטוי, מחלות עיניים, לטיפול במלנכוליה, בעיות לב, הורדת סוכר ושיפור הזיכרון. גם הוא, על פי המסורת, אחד מהצמחים שניתנו לישו כמתנה בהיוולדו.
מור (Commiphora Myrrha): עץ טרופי קטן וקוצני ממנו מפיקים שרף ריחני בצבע צהבהב המצטיין בחיטוי ובטיפול חיצוני ופנימי במחלות רבות כמו כיבי קיבה, פצעים מוגלתיים, כאבי שיניים, מחלות עיניים ושטפי דם. נציין שעל פי המסורת, ישו קיבל מור בענק לתלייה על צווארו כחלק ממתנה להיוולדו וכדי לשמור עליו.
קינמון: מחטא, מחזק את מערכת העצבים, ריחני, מטהר ומזכך.
ציפורן: מאלחש, ריחני, מטהר, מזכך ומחטא.
הל: מחטא ומחזק את מערכת העצבים.
ורדים: מרגיעים.
כמו כן, ניתן לבכר גם עם חומרים נוספים כמו: מרווה, רוזמרין, שמנים אתריים כמו סנדלווד ויסמין, לבנדר, זרעי כוסברה, זרעי אניס, אצטרובלים של אורן, עלי הדס, עלי אזוב, עלי דפנה, זרעי כמון, פרחי בבונג (קמומיל), פיגם, פסוך (סוג של שרף), זנגביל ועוד…
לסיכום: תהליך טיהור וזיכוך מרחב המחייה (הבית שלנו) מאנרגיות שליליות והמרתן מטומאה לקודש נשען על הקפדות חמורות לגבי איסורי עבודה זרה. המטרה היא לא לעבור על חוקי התורה תוך כדי הטקס, אך כן להיעזר באמונה בשם שמיים ובעקרונות התיקון בדרך לשיפור המצב כתוצאה מפעולת הביכור.
ניתן לומר באופן כללי, שכשם שמשתמשים באיכויות ותכונות הצמח לריפוי הגוף, כך גם משתמשים בתערובת הבכור לריפוי הגוף והנפש, כשהבסיס הינו בחירת שילוב של צמחים שהעשן שלהם מחטא ומרפא. בעצם הבכור מכיל חומרים בעלי סגולות חיטוי, ניקוי, ריפוי, מיתון ואיזון שפעולתם פועלת דרך הפצת העשן שלהם בחלל החדר/הבית.
מבחינה אנרגטית, לפני שנכנסת האנרגיה הטובה פועלת תערובת הבכור לפנות את האנרגיה השלילית- מבחינת "לעשות מקום". כל פרט אנרגטי חסום בעייתי אשר זוהה קודם יעושן כעת עד ספיגה. בסוף התהליך הבית כולו יהיה ספוג בעשן. לאחר תהליך שריפת הבכור ניתן להשלים את הטיהור באמצעות מקלות קטורת שמוסיפים ריח נעים לאחר שהטיהור הושג.
הגבלות שחלות על המנהג: אין לבכר בשבת ובחג, יש לבכר רק בשעות היום בין שמונה בבוקר לשלוש בצהריים, ובמידה ושרים תהילים יש לכסות את הראש.
מתי לא להשתמש: לנשים בהיריון אסור לבצע את טקס הבערת הבכור בעצמן, אולם הן יכולות להיות נוכחות בבית בו בוצע הטקס כחצי שעה לאחר ההבערה. כמו כן, הבכור עלול לשנות לחץ דם בהתאם להרכב שלו.
