תבלינים בארוחת החג
ארוחת חג הפסח רצופה במנהגים וסמלים הבאים להזכיר לנו מאין באנו. גם לתבלינים יש תפקיד סמלי בארוחת החג. אם ננתח נכון את סדר הפעולות של ארוחה זו נבין שמי שרקח אותה היה גם טבח אבל גם טכנולוג מזון וגם רופא, שהרי חלק מהפעולות והסדר שלהן קשורות למערכת העיכול ולהכנה שלנו לצונאמי המתקרב והמאיים להטביע את גופינו ברצף אינסופי של מאכלים.
מרור
ניקח למשל לדוגמא את מנהג המרור: המרור, שבא להזכיר לנו כמה מר היה לאבותינו במצרים, מופיע עם תחילת ארוחת החג וברור שהחלק הטקסי כאן בא להכין את מערכת העיכול למצב של שפע מזון. המרירות שיכולה לבוא בסדר הפסח משישה צמחים מרים הנחשבים לגיטימיים לשימוש בחג, כמו: חסה, מרור הגינה, חזרת ועוד, מפעילה שרשרת שלמה של תגובות שמסייעות לעיכול, והן: הגברת כמות הרוק ואנזימי העיכול בחלל הפה, הגברת החומציות בקיבה, הגברת הספיגה במעי, הפעלה של הכבד לייצור מוגבר של מיצי מרה והוצאתם החוצה יחד עם שומנים שהכבד ספג ועוד… כך שאכילת מרור הינה פעולה מאוד חיונית להמשך הארוחה.
חרוסת
החרוסת גם היא תערובת לתועלת ולא רק סמלית. נזכיר שהחרוסת מסמלת את הטיט שבאמצעותו בנו בני ישראל בתים בזמן עבודת הפרך. החרוסת מכילה פירות יבשים (כמו תמרים, תפוחים, סילאן, אגוזים, צימוקים) והיא אמורה לתת לנו מקדמה על חשבון הארוחה על מנת שנוכל לעמוד בהמתנה ובציפייה הדרוכה למנה המרכזית. התבלינים בחרוסת הם: קינמון וזנגביל, המסמלים את התבן שהוסיפו בני ישראל לטיט. כאן המקום לציין שייתכן שמקור המילה תבלין בשפה העברית הינה מהמילה תבן, אותו הוסיפו לטיט.
ארוחת החג מאופיינת בשפע תבלינים המסמלים כמה היא חשובה, שהרי התבלינים היו פעם מאוד יקרים ובהם השתמשו בעיקר מלכים ובני מלכים, ובפסח נאמר שחייבים להרגיש בני ישראל כאילו הם עצמם בני מלכים בארוחת החג. לקראת הארוחה נוצרה בכל עדה מסורת של תערובות תיבול המיוחדות לפסח. נזכיר אחת מהן – התערובת לקציצות מרוקאיות, המכילה: קינמון, הל, ציפורן, זנגביל, פלפל שחור, פלפל לבן, ורדים, לבנדר, אגוז מוסקט, משיה, כמון, כורכום ועוד. לעושר הרב של התערובת כוונה מראש לסייע לעיכול הבשר שהיא מתבלת. התבלינים האלו חמים, ממריצי עיכול, מגבירי ערנות, ואמורים למנוע "קריסת מערכות" בהמשך הארוחה. בצפון אפריקה הוסיפו לצמחים הממריצים האלה גם תבליני חשק כמו "דר פלפל", שהיו אמורים לאפשר את המשך הזוגיות לאחר הארוחה…
כאן המקום לציין, שבגלל האיסור לחמץ המאמץ להכנת התבלינים לחג כולל ניקוי והקפדה מיוחדים ובהשגחה רצופה של משגיחי הכשרות. זו הזדמנות נהדרת לסובלים מצליאק ולאלה המתקשים בעיכול גלוטן לרכוש את התבלינים לקראת החג עם ביטחון שאף אחד לא ערבב להם בתוספת לתבלין סוגי קמחים ותוספות אחרות.
גם לקהל הרחב מומלץ לקנות תבלינים בחג הפסח מהסיבה שהם טהורים, ולאחסנם במקרר על מנת שישמרו כמה שיותר זמן.
מערכת העיכול – והמצות
במשך הארוחה ובשבוע החג שלאחריה נתקלת מערכת העיכול שלנו בקושי הקשור לשינוי התזונתי של מעבר למצות. עיקר הקושי הינו חוסר בסיבים, וההמלצה לתזונה היא לצרוך הרבה סיבים להשלמה. ניתן אף להוסיף סיבים שמקורם בפשתה או בפיסיליום. המלצה נוספת היא לשלב חליטות המפיגות גזים.
זוטא: הצמח החשוב לעניין הינו הזוטא, הנקראת גם "צמח השועית", ותפקידה לפרק את הפצצה לפני הפיצוץ. צמחים המפיגים גזים עושים זאת באופן הבא: בתחילה, הם מרחיבים את כלי הדם במעי הדק ומשפרים את הספיגה של המזון לדם, ובהמשך הם מקטינים את אוכלוסיות החיידקים במעי הגס ובכך מקטינים את תוצרי הלוואי של הפירוק החיידקי במעי הגס שהם גזים. גם אכילת תערובת הזעתר יכולה לסייע בעניין זה. המלצתנו: הצטיידו בעלי אזוב, פוררו לתוכם מצה, כתשו את התערובת הזו יחד והשתמשו לתיבול סלט, גבינה, חביתות. כך תקבלו את הערך המוסף של הפגת הגזים וטיפול בנפיחות וכאבי בטן.
זרעי סלרי: תבלין נוסף המומלץ בשגרת הפסח הוא זרעי הסלרי. אחת ממצוות הארוחה היא טבילה במי מלח. מקור המנהג הינו העובדה שכוהני הדת במצרים העתיקה היו אסורים באכילת מלח, ואילו אנחנו כאן היום שיצאנו מעבדות לחירות מדגישים את המלח כחלק מהשחרור שלנו. בחג הפסח מומלץ להחליף את המלח בזרעי סלרי מהסיבות הבאות: הם מלוחים, הם מסייעים לניקוי איברים כמו כליות וכבד ובמיוחד לסובלים מדלקות מפרקים, הם משתנים ומסייעים לדלקות בדרכי השתן, ובעיקר הם גורמים למצב רוח טוב, שהרי המפגש המשפחתי השנתי לא תמיד עובר בשלום וסיוע בלתי צפוי זה של זרעי הסלרי יכול להחזיר את המשפחה לאיזון והרמוניה.
לסיום, צאו בחג הפסח לטבע, הרגישו את הירוק בעיניים, נשמו את האוויר הצח בסביבת הצמחים, אכלו מזונות טריים ומלאי סיבים, הקפידו על המלצותינו בזמן הארוחה ולאחריה, ותהיו בריאים.
