חודשים מרץ ואפריל ואפילו קצת ממאי הם חודשים נהדרים לרענן ואולי להקים את חלקת צמחי התבלין, מרפא ובושם שלנו.
מזג האוויר החמים המתאים גם לנו וגם לצמחים ,אורך היום המתארך ,הטמפרטורה שעולה בקרקע ומאפשרת לתהליכים בצמח להתקדם והזמינות למים יוצרים אצל הצמחים צימוח אדיר תוך רצון עז להתפתח ולהתבסס,
זה הזמן לנסות ולהשריש חלק מן הצמחים הבריאים והריחנים באמצעות אמירי צמיחה או מה שקוראים גם איחורים.
בתקופה זו לצמחים בעיקר ממשפחת השיפתניים הריחנית והבריאה הכוללת גם את האזובים ,המרוות ,הלבנדרים ,הרוזמרינים ועוד ,יש את הכישרון לייצר לעצמם הורמון השרשה.
הורמון זה נמצא בקצה אמיר הצמיחה כפי שלימד אותי כשהייתי ילד פרופסור אלי פוטיבסקי שתרם תרומה עצומה לענף גידול זה בפרט ולחקלאות בארץ בכלל.
במגע האיחור עם האדמה יורד ההורמון לקרקע ויוצר בצמח רקמת שורש שנקראת קאלוס, ממנה מתפתח שורש יחסית בקלות ותוך פרק זמן של עד שבועיים.
לצורך כך כל מה שאנחנו צריכים זה לשתול אמירי צמיחה שנבחר מבין רשימת הצמחים שנפרט בהמשך
• אורך אמיר הצמיחה יהיה עשרה עד חמישה עשר ס"מ.
• הוא אמור להיות ענף קשוח מעט ולא גמיש כמו הגבעולים הטריים
• הוא אמור לא לפתח עדין התחלת פריחה
• אחור כזה אנחנו גוזמים מצמח האם ושותלים באדמה עמוק כך שרק קצהו בולט החוצה
• אח"כ משקים היטב ומכאן ואילך שומרים על רטיבות במשך כל תקופת ההשרשה
• הסימן שאנחנו בכיוון הנכון הוא שהאיחור שומר על טריותו ולבסוף מתחיל לצמוח שזה אמור לקרות תוך שבועיים עד שלשה שבועות
מכאן ואילך משקים פעם או פעמיים בשבוע ונהנים מצמח שמתפתח מעליו ופריו בבוא העת
ברוב הצמחים יש הורמון השרשה בתקופה זו ורק צריך לשתול ולהשקות כדי שיתחיל את פעולתו אך ניתן להבטיח אחוזי הצלחה טובים יותר עם נייצר הורמון השרשה בייצור עצמי.
זאת עושים על ידי השריה בדלי מים של ענפי העץ ערבה לבנה שגדל בנחלים.
הנוזל שמתקבל בהשריה לאחר שבועיים עשיר בהורמון השרשה ומומלץ לטבול בו את קצות האיחורים לפני שתילה.
רשימת הצמחים שנעתרים לתהליך מרשימה ואספקת האיחורים עשויה להגיע מצמח שכבר נימצא בגינה או מגינה של חברים, גינות ציבוריות ועוד.
סוף סוף הגענו לרשימה המומלצת לשתילה:
כל סוגי האזוב ,(מיורן, אורגנו, צתרה, קורנית), מרווה על כל סוגיה, לבנדר על כל סוגיו , זוטא לבנה
נפית החתולים, נפית כפופה, מליסה, לואיזה, רוזמרין, גרניום ועוד
נמליץ בנוסף על שתילת שתילים מושרשים (עציצים ) של התבלינים וצמחי המרפא הבאים: בזיליקום(ריחן),שיבה (לענה שיחנית), סטיוויה(צמח מתוק), אכינצאה ארגמנית ,בזיל קדוש הודי (טולסי),געדה, פיגם, זני וורדים המתאימים לחליטה של הפרחים ונקראים כלאי תה וכן וורד הבר ,פרחי אמנון ותמר, נענע, מנתה, לימונית(עשב לימון), אכילאה אלף העלים, טרגון ועוד
לעושר הזה ניתן להוסיף את עצי המרפא הבאים:
אוג הבורסקאים(סומק),עוזרר אדום, ער אציל, סמבוק, שיחי הדס, איזדרכת נים, פלפלון הכסות או פלפלון האלה ,מורינגה ועוד.
גם מזרעים שנזרע עכשיו בגינה ניתן לייצר צמחים חד ורב שנתיים ולהנות מהם וביניהם
תירס שניתן לאכול אותו כשהקלח צעיר וטרי וכן להשתמש בזנב שלו לשיתון, זרעי שומר, זרעי פשתה, זרעי פלפלת(צ'יליז חריפים ),זרעי בזיל ,זרעי היביסקוס לחליטה ועוד.
לסיכום כל מי שגינה נמצאת זמינה לו ו או אפילו אדנית ועציץ פנוי מוזמן להצטרף למשפחת מגדלי צמחי הבושם תבלין ומרפא ולהנות מקירבתם לפגוש אותם במטבח ,בכוס התה ,במרק ובסלט וכשצריך מאוד גם לצד טיפולו המסור של הרופא.
בברכה, אבי ציטרשפילר
כותב הכתבה הוא חקלאי והרבליסט שמאמין שיעילות של הצמחים בגינה ובמזווה להגן עלינו ועל בריאותינו לצד הרופא.
