כללי:
הגנה, חיטוי ושיקום של האפיתל הרירי בדרכי השתן ניתנים להשגה על ידי טיפול בצמחי מרפא העשוי למנוע את התופעה. דלקות בדרכי השתן הינן זיהוי שכיח שנוטה לחזור בעיקר בקרב נשים, הדלקת מתפשטת מפתח הנרתיק ו"עולה" דרך השלפוחית לצינורות השופכה ועלולה להגיע עד לכליות. הזיהום עלול להגיע מפי הטבעת שבגלל קרבתו לפתח הנרתיק עלול להעביר זיהום וחיידקים, בעיקר E קולי. קיימים גם זיהומים על רקע פטרייתי או טפילי. הפתוגנים נצמדים לדפנות תאי האפיתל הרירי וגורמות נזק לתאים שתפקידם לצפות את מערכת השתן ולהגן עליה. פגיעה זו מלווה בתחושת צריבה בעת מתן שתן, כאב בבטן התחתונה, תכיפות במתן שתן ותחושת חוסר התרוקנות.
לגוף אפשרויות מגונות לטיפול במצב:
1. דרך מערכת החיסון וכדוריות הדם הלבנות
2. באמצעות שטיפת החיידקים החוצה יחד עם הנוזלים שעוברים במערכת ולכן חשוב מאוד לשתות בזמן דלקת.
3. הגנה של הריריות מפני הפתוגן- הן חלק מהמערך החיסוני של הגוף וחשוב לחזקן.
4. רמת PH נמוכה מונעת שגשוג והתפתחות מושבות דלקתיות וניתנת להשגה על ידי תזונה נכונה.
עקרונות הטיפול בעזרת צמחי מרפא בדלקות בדרכי השתן
ניתן לסייע במספר מנגנונים והם:
א. חיטוי ישיר- צמחים המכילים חומרי חיטוי שצריכתם פוגעת במזהמים ישירות, במקרה זה ניתן להשתמש בצמחים כמו בוכו, ענבי דב, ערער וצמחים שפתניים מחטאים כמו צתרה ורודה, בת קורנית, אזוב, מרווה ורוזמרין. לכלום תכונות חיטוי חזקות שמקורן בעיקר בשמנים האתריים הנמצאים בתוך הצמחים ומיוחדים למשפחה זו.
בוכו- נחשב לאחד הצמחים החשובים ברפואה המערבית ובכלל לטיפול בזיהומים של דרכי השתן ונמצא יעיל למגוון רחב של פתוגנים כולל חיידק הכלמידיה. הצמח גדל בדרום אפריקה, נדיר מאוד ונמצא בסכנת הכחדה, לכן השגתו קשה ומחירו יקר מאוד. מחטא חזק ויעיל כצמח בודד למצבים אקוטיים של דלקות בדרכי השתן, ניתן להשתמש בצורה של חליטה בכמות של כפית מהצמח לכוס מים רותחים, מומלץ אף יותר להשתמש בטינקטורה הממצה את השמנים האתריים שבצמח בצורה יעילה יותר.
ב. צמחים המגבירים את התגובה החיסונית של הגוף:
הצמח הקלאסי להשגת מטרה זו הינו צמח האכינצאה. משתמשים בשורשים של שלושה זנים עיקריים: אכינצאה ארגמנית, אכינצאה חיוורת ואכינצאה צרת עלים. משתמשים ב 3 גרם מהשורש ליום בהרתחה, או בטינקטורה. פעולת הצמח הינה העלאת התנגדות של התאים במערכת החיסון למזהמים כך שפעולתם נמרצת יותר בכיוון הפלישה.
ג. מנגנון הגברת שתן- כחלק מהצורך ב"שטיפה כללית" של מערכת השתן מומלץ להשתמש בצמחים המגבירים מתן שתן. רובם צמחים שהרכיבים הפעילים שלהם מסיסים במים וניתן להשתמש בהם כחליטות. זרימה מוגברת של שתן בגוף מקשה על החיידקים להיצמד לדפנות התא ולהישטף החוצה.
הצמחים המומלצים להגברת מתן שתן הם עלי שן ארי, סרפד, עלי צמח הנקרא אלומות הכסף וזקן תירס.
סרפד- צמח משתן ומחטא המתאים לטיפול ברקמה רירית מודלקת ומגורה. לצמח תכונות רבת נוספות ומשמש לטיפול בנשים בזמן הריון למגוון מצבים.
זקן תירס- הכוונה היא לשערות המקיפות את קלח התירס, בעלות תכונות משתנות ומשקמות תאי רירה בדרכי השתן. מומלץ להשתמש בשערות הטריות המכילות סוכרים ואשלגן בכמות גבוהה ובכך שומרות ומגבירות את הלחץ האוסמוטי ומשפיעות על נפח הנוזלים בגוף.
ד. צמחים הפועלים כאנטי דלקתיים ומשקמי ריריות-
שוש קירח- (ליקוריץ) הנו הצמח הבולט לכך, השימוש בשורש ומומלץ לגרוס אותו ולשתות עד 2 גרם ליום בחליטה. לליקוריץ יכולת לרפא כיבים ודלקות והוא מכיל גם חומרים מוצילגים מרככים שתורמים להרגעה של הרקמות הפגועות בדרכי השתן. ניתן להשתמש בצמח במצבים אקוטיים וכרונים ופעולתו מתבטאת בהעלאת רמות הקורטיזונים בגוף ובכך שיפור התפקוד החיסוני של הגוף ושיכוך דלקת.
צמחים הפועלים כמכווצים- צמחים אלו מכווצים את הרקמה החלבונית איתה הם באים במגע ויוצרים מספר יתרונות ובראשם צמח הסומק מומלץ בחום להשתמש בפירות הסומק השלמים כחליטה בכמות של 1 כפית מהפירות לכוס מים רותחים, לסנן ולשתות 3 פעמים ביום.
1. צמצום שטח הפנים של הפצע ובכך האצת הריפוי.
2. הגברת יכולת הרקמה הרירית להתמודד עם זיהומים וחיידקים באמצעות כיווץ והקשיית שטח הפנים של הרקמה הרירית.
3. עצירת דימומים במקרים של זיהומים חריפים הגורמים לדמים בדרכי השתן.
4. חיזוק טונוס השרירים העוטפים את רקמות דרכי השתן והשלפוחית ובכך הגברת יכולת הרקמות להתנגד לפתוגנים.
5. פעילות חיטוי ישירה כנגד החיידקים התוקפים תוף כיווץ המעטפת החלבונית של וירוסים וחיידקים והשמדתם.
לסיכום- צמחים שונים עשויים להיות יעילים לטיפול ולמניעה של דלקות אקוטיות וכרוניות בדרכי השתן.
